אלוהים אחרים?

יכול להיות שזה רק אני, אבל ה(חצי) פסוק "מי כמוך באלים ה'" לא גורם לחשוב כאילו יש כמה אלים, ושלנו הוא הכי טוב...?
חבקוק מתאר את צבא הכשדים האיום והנורא, ובסוף אומר ש"זו כוחו, לאלוהו". יכול להיות שאני לא הבנתי את הפסוק, והוא בעצם אומר שהכח של הבבלים בא מהקב"ה, אבל פסוק אח"כ הוא מדבר על "ה' א-לוהי קדושי", שהוא "שלנו"...
אני לא חושב שמשה רבנו וחבקוק הנביא האמינו באלילים נוספים מלבד ה', והייתי שמח אם למישהו יש תשובה לסיפור הזה.
(יכול להיות שיש עוד פסוקים שכביכול מדברים על עבודה זרה כמשהו אמיתי, אבל זה מה שזכרתי כרגע.)

א. ניתן לפרש זאת ביחס לאמונות, לא לאלים קיימים. כלומר- האל שאנו מאמינים בו, יותר גדול ממה שעמים אחרים חושבים שקיים. יש גם את הפסוק של יתרו, שאומר "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים" ואמורים על זה חז"ל שיתרו עבד את כל סוגי האלילים, וכששמע על ה' הבין שהוא האמת.

ב. יש גם אמירה קבלית משהו, שכל סוגי האלילות אלה בעצם סוג של מלאכים של ה', שאנשים מייחסים להם יותר כח עד כדי אלילות. זה גם הסבר לפסוקים מסוימים על הנקמה של ה' באלילויות עצמן, כמו "וחפרה הלבנה ובושה החמה"

בס"ד
לדעת הרמב"ם(אני אצטט אותו)
א בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו--ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך. ב כיון שעלה דבר זה על ליבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן--כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה, היה עיקר עבודה זרה. ג וכך הם אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהם אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה. הוא שירמיהו אומר "מי לא ייראך מלך הגויים, כי לך יאתה . . ." (ירמיהו י,ז-ח)--כלומר, הכול יודעין שאתה הוא האל לבדך; אבל טעותם וכסילותם, שמדמין שזה ההבל רצונך הוא. ד [ב] ואחר שארכו הימים, עמדו בבני אדם נביאי שקר, ואמרו שהאל ציווה להם ואמר להם: ...ו והתחילו כוזבים אחרים, לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל עצמו או המלאך דיבר עימהם ואמר להם, עבדוני בכך וכך, והודיע להם דרך עבודתו, ועשו כך, ואל תעשו כך. ופשט דבר זה בכל העולם, לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו, ולהקריב להן, ולהשתחוות. ז וכיון שארכו הימים, נשתקע השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו: ונמצאו כל עם הארץ והנשים והקטנים, אינן יודעין אלא הצורה של עץ ואבן וההיכל של בניין, שנתחנכו מקטנותן להשתחוות להן ולעובדן, ולהישבע בשמן.
והחכמים שהיו בהן כגון הכומרין וכיוצא בהן, מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללן ולדמותן. אבל צור העולמים, לא היה שם מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונוח ושם ועבר. ועל דרך זו, היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם, שהוא אברהם אבינו עליו השלום.

כלומר הקדוש ברוך יותר גדול מכל הכוחות שהוא ברא(או משהו כזה)הוא מלך האלים שליט הכל

אביעד, הצלחת לשכנע אותי לגבי "מי כמוך", אבל חבקוק לא מפאר את ה' ביחס (כביכול) לאלים אחרים, אלא מתאר את הכשדים בתור עם מפחיד שכוחו נובע מהאלוה שלו, ועם כל הכבוד לרועי, אין מושג ביהדות של "מלך האלים", יש א-ל אחד, וגם אם יש כל מיני כוחות, הם בגדר "מלאכים", שליחים.

"בושה החמה" זאת לא דוגמה טובה, כי לפי ההקשר אני מבין שמדובר בשליטה של ה' על כל העולם ולאו דווקא בתור אלילויות: "והיה ביום ההוא, יפקוד יהוה על צבא המרום במרום (שמש וירח); ועל מלכי האדמה, על האדמה ('ונגד זקניו כבוד'?)".
רועי, זה הפרק עם הבוגדים בגדו D: ...

ודבר אחרון- "אמירה קבלית משהו"? הרמב"ם היה מקובל...?

זה גם יכול להתפרש בכיוון של התפישה של האנשים. כשנביא מדבר לעם שמאמין שלכל אחד יש אל משלו, וכרגע הרצון שלו הוא לשכנע אותם בניצחון המלחמה, הוא מדבר במושגים שלהם. זה לא זמן מתאים להתחיל להסביר מה זה אומר א-ל אחד(דבר שהיה מאוד מוזר באותם ימים)
כן, זו לא דוגמא טובה. אבל יש דוגמאות טובות שאני לא יכול לחשוב עליהן כרגע..

א. כשאני אומר "קבלי" אני מתכוון "יהודי מיסטי".
ב. כן, הרמב"ם הושפע גם מהקבלה.

בס"ד
התנ"ך וכן הנביאים מדברים לעם בלשון שהם יבינו אפשר לראות את זה עם משה בכמה מקומות שהוא מדבר עם פרעה וההקבלה בין ישעיהו למיתולוגיה הכנענית ועד כהנה וכהנה
לכן כן מתאים פה המושג של מלך האלים

אביעד- *מנסה לשכנע בהפסד המלחמה

רועי- תזכיר לי מה עם משה ופרעה?
הנחשים שלך מופיעים בתור נחשים, לא כאלים.

בס"ד
אני מצטט מהזיכרון אל תתפסו אותי על הנוסח
"נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לאלוהינו פן יכנו בדבר או בחרב"
רש"י יכנו=יכך ודיבר כך מפני כבוד המלכות
וישנה אלה (סחמת')שהיא אלת המדבר והמגפות

"ולבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"
כלב=תן=האל אנוביס אל החניטה והמעבר אל עולם המתים

"...נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה לה' א-לוהינו פן יפגענו בדבר או בחרב" - ונזבחה לה' פן יפגע ה' בנו (או בך? מה שאתה ורש"י מעדיפים).
אין מלך האלים, כי גם כשרומזים לאלים (ובשניהם משה רק רומז, בלעדיך בחיים לא הייתי מגלה את הקשר בין התורה למיתולוגיה המצרית), ה' הוא האל היחיד.