שירת הכרם

בס''ד


אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן. ב וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ, וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק, וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ, וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ; וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. ג וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְאִישׁ יְהוּדָה--שִׁפְטוּ-נָא, בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. ד מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ: מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. ה וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. ו וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. ז כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה

של מי הכרם?!

אתה יכול להדגיש בנוסף את "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו"

ולדעתי יש פה גם תשובה. הדוד הוא הידיד. המספר, מתחיל בתור עצמו, (האדם שמספר על שירת הדוד לכרמו,) ואח"כ מצטט את דברי הדוד (=הידיד)

ולכן הכרם שייך לדוד/לידיד.

בס"ד

הוא שר את השיר שכתב דודו והוא שר את זה על ידידו(מעניין מי זה הוד ומי הידיד במשל אולי אפשר להשוות לשיר השירים)
אבל אח"כ הוא מבקש לשפוט בינו לבין כרמו

בס"ד
אבל אפשר להבין "לידידי"- בשם ידידי, ואח"כ כאילו הקב"ה מדבר בגוף ראשון.

בס"ד
אבל יש בעיות בגופים

ברור לכולם שזה משל, נכון?וכדי להציג משל בצורה שיקשיבו לך- כדאי לעשות אותו במורה שירית ומעניינת. אדם ששר על עצמו- פחות מעניין, ופחות יפה בתורשיר, מיד אחרי זה בנמשל כבר יורדיםלפסים מעשיים ומדברים לעניין.
וגם בלי כל זה- בשירה לא מחויבים לכל מיני כללי עברית והגיון משפטי!

אני מסכימה עם אילת. הפסוקים הראשונים הם הקדמה כדי שנבין מה קרה שם, ואחר כך מביאים את דברי הדוד/הידיד. אם מסתכלים על זה בצורה כזאת אין בעיה בגופים, לפחות לא עד כמה שאני מצליחה לראות.