שירת דבורה

למה דבורה מאשימה את השבטים שלא באו למלחמה הרי היא בעצמה אמרה לברק לקרוא רק לשבטים נפתלי וזבולון?

בעזרת ה'

דבורה מבקרת בכלליאת הרעיון הזה שחזר הרבה אל השופטים, שרק שבטים מסוימים, (בדרך כלל אלה שסובלים בל גם זה לא תמיד) נלחמים בבעיה ושאר שבטי ישאל לא מסייעים, דבר שמצופה מהם מלכתחילה, בלי שיצטרכו בכלל לקרא לשופט. מה גם שעצם העובדה שדבורה היתה צריכה לומר לו לקרא רק לנפתלי וזבולון אולי מראה על כך שהיא לא יכלה לצפות מאחרים להיענות מה שבעיתי בכל מקרה. חוץ מזה, אולי הוא קרא רק לנפתלי וזבולון- אבל ראינו שדבורה משבחת עוד שבטים כמו יששכר, אפרים, בנימין, מנשה.... אז או שאלה שבטי שהצטרפו מיזמתם, ודבורה מצפה מעוד שבטים לתפוס יוזמה ולהצטרף. אוש אלו שבטים שבכי י מכנים לעשות משהו וניסו למדרד לעומת שבטים ארים שתם התבטלובאדישות.
בקיצור- בכללי, היתה בעיה אצל העם של אדישות לצרת שבט אחר. השבטם האלה הגזמו עם זה

שיבואו לעזור? הם גרים רחוק, והשבטים בצפון "מסתדרים" בלעדיהם!

זה כמו ששאול קרא לכל העם למלחמה...
אבל דבורה לא הצליחה לתקן את המצב הבעייתי... וששאול כן. מסתבר שאיומים הולכים טוב):

ואלירז גם הם חושבים שלמה להם לבוא לעזור אבל זה בדיוק המצב הבעייתי שהעם לא היה מאוחד ולאף אחד לא היה אכפת אחד מהשני......

אולי לא מדובר על אותה המלחמה?

במלחמה בפרק ד' קראו לנפתלי וזבולון - וזהו.
במלחמה בפרק ד' יצאו לקרב מול צבא, ולא "ירדו לשערים" (להלחם על הערים הכנעניות).
במלחמה בפרק ד' לא באו למלחמה השבטים שדבורה משבחת (אפרים, בנימין, מכיר, יששכר).

אם נסביר שעד פסוק י"ז בשירת דבורה מדובר על המלחמה החשובה העיקרית - מלחמת כיבוש הארץ - אז הכל ברור.
ברור מדוע בפסוק י"ח דבורה חוזרת לשבטים הטובים, אחרי שכבר שיבחה את הטובים ועברה לרעים. החזרה לטובים שוב היא בעצם נושא חדש: המלחמה מפרק ד' בסיסרא, שבה אכן השתתפו רק זבולון ונפתלי.
ברור מדוע בפסוק זה היא חוזרת על זבולון לאחר שכבר הזכירה אותו בפסוק י"ד לשבח; שכן עכשיו היא מדברת על מלחמה אחרת.
ברור יותר מדוע בכלל היה חשוב להביא את השירה הזו (אחרי שאר הישועות בספר וכמעט בכל התנ"ך לא הביאו שירה...) - שהרי זו מלחמת כנען (כיבוש הארץ...) האחרונה! כאן חשוב להזכיר מי לא השתתף (לא הוריש), וחשוב בכלל לשיר על זה.

כמובן שכיבוש הערים ("ירדו לשערים עם ה'..." - לכבוש את הערים הכנעניות) לא יכול היה לקרות ללא הניצחון והישועה, והשירה מסיימת באזכור המלחמה הקודמת בסיסרא.

אמור מעתה:
שתי מלחמות היו. האחת מלחמה רגילה בספר שופטים - מלחמת הצלה מהאויבים. השניה - מלחמת כיבוש הארץ.
(אולי גם בגלל זה הפעם נביאה שולחת מצביא במצוות ה' לעשות זאת - כי זו לא רק מלחמת הושעה; יש כאן מצוות כיבוש הארץ!)

בכל מקרה, מעניין שהשירה הזו מקבילה לשירת הים. שם התחלנו את כיבוש הארץ, כאשר נמוגו כל יושבי הארץ. ובשירת דבורה נגמרה המלחמה האחרונה.

המבנה גם הוא רומז על כך:
"ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען, עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען.
ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמר...
ותשקוט הארץ ארבעים שנה".

השירה לא היתה אחרי הניצחון על סיסרא; היא היתה אחרי שהכריתו את הכנעני. השירה ממש 'תקועה' בכוונה באמצע בין שתי אמירות עוקבות בשאר סיפורי הספר: הכריתו את העם המציק, ותשקוט הארץ 40 שנה.