בעקבות השריפה

בעקבות התיאורים של השריפה בכרמל, נראה לי שניתן להבין פסוקים מסוימים בתנ"ך...
השריפה - בעקבות הרוחות - נעה לעיתים במהירות של 70 קמ"ש ואף יותר, והחום שרף מייד כל מה שנקרה בדרכה. לאור זאת עלה בדעתי שאולי דבר דומה קרה בסיפור איוב:

"וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:
וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם:
וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:
וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:

מתוארים כאן 4 אסונות שונים: פשיטה של שבא; אש; פשיטה של כשדים; רוח. ניכר שיש כאן שילוב של כוחות הטבע וכוחות האדם, לסירוגין.
התהייה היא כמובן כיצד כל זה קורה בבת אחת תוך יום אחד. ובכן, יתכן שמדובר למעשה בארבעה אסונות שהם אחד (או שניים)...
הכשדים (או אנשי שבא) פשטו על רכושו של איוב, לקחו את המיטלטלין בשבי, ואילו את השדות העלו באש. באותו היום היתה רוח חזקה מאוד, שגרמה לאש להשתולל במהירויות מטורפות - והנערים והצאן לא יכולים היו לברוח ונשרפו. מדובר היה ברוח חזקה כל כך, שהפילה את בית המשתה של בני איוב והוא קרס עליהם.

מה אתם אומרים?

סברה יפה ומעניינת. מסוג הדברים שאני אוהב..

רק שבכל זאת נראה לי יש איזה עניין בכך שהאש אצל הצאן היא "אש א-לוקים שיורדת מן השמיים" מה שמחדד את ההבנה של איוב שמדובר בפגיעה מכוונת מלמעלה.

זאת 'הבנתו' של הנער המספר, לא של איוב. מי שהיה שם (וכן מי שהיה בשריפה דהיום) בהחלט יכול לתאר אש גדולה שבאה משום מקום - פשוט נפלה מהשמים - ופתאום הכל בוער. זה קורה מייד.
אבל כל זה מה שהנער חווה, ואיוב מן הסתם יודע שהנער מדבר כאן מתוך תחושת הפחד שלו ולא מתוך איזו נבואה שהיתה לו...

רק שתיאורו של הנער התמים הוא זה שהמקרא בחר להביא לנו, אז אולי זה קצת יותר מסתם- "זה מה שהוא דמיין..."

צריך לחלק חלוקה ברורה בין מה שהמקרא מחליט להביא, לבין מה שנאמר שם.
אם התנ"ך מביא את דברי הנער, כנראה שהחשיבות היא להראות לקורא דווקא את תחושותיו של הנער; אך אין זה הופך את דבריו של הנער למשהו שאיוב מבין כפשוטו.

אם התנ"ך, לדוגמא, מביא לנו את דברי פרעה "ראו כי רעה נגד פניכם", אין זה אומר שמשה שומע את זה וכך מסתכל על הדברים. זה רק אומר שפרעה כך מסתכל על הדברים. כך לגבינו, הנער רואה זאת כך - ואל לנו להפיל זאת גם על איוב.

כמביאים את דברי הנער, בתור המקור היחיד לסיפור, רוצים שאנחנו נסתכל כך על הסיפור, וכך אולי מכוון שאכן היה.

לגבי פרעה- א. זה לא תיאור של עובדות ומציאות, ובטח לא תיאור יחידי של העניין.
ב.גם כשפרעה אומר "ראו כי רעה נגד פניכם" מסבירים שמה שאמר היה אמת, שהכוכב "רעה" זרח לנגדם כשיצאו.

בין מה שהתנ"ך בוחר להדגיש לבין מה שבתכלס קרה.
מאוד הגיוני בעיניי שהכשדים הציתו את האש, אבל הכתוב תיאר את זה בתור אש שירדה מהשמים כי זה ממקד אותנו ונותן לנו את הכיוון שאיוב זה ספר שעוסק בהשגחה וכול...

אביעד שלמה מוריה כתב:כמביאים את דברי הנער, בתור המקור היחיד לסיפור, רוצים שאנחנו נסתכל כך על הסיפור, וכך אולי מכוון שאכן היה.

לגבי פרעה- א. זה לא תיאור של עובדות ומציאות, ובטח לא תיאור יחידי של העניין.
ב.גם כשפרעה אומר "ראו כי רעה נגד פניכם" מסבירים שמה שאמר היה אמת, שהכוכב "רעה" זרח לנגדם כשיצאו.

כשמביאים את דברי הנער בתור המקור היחיד לסיפור, רוצים שלא נדע מה קרה באמת, אלא ניתן לדמיון להשלים - בדיוק כמו איוב ששומע את דברי הנער. מנתינת נקודת מבט מסוימת ועד הכרעה שרירותית שכך קרה (=ניסי ניסים של אש מהשמים וכו') יש הרבה הבדל.

נ.ב. הקטע עם הכוכב "רעה" - נו באמת. אם כבר ברצונך להסביר את פרעה, כבר כדאי יותר שתשתמש באל 'רע'...
מה גם שזה לא בדיוק מה שהמדרש אומר.

יש הסתברות מסוימת שזה מה שקרה, אבל מצד שני יכול להיות שהקשר היחיד בין האירועים הוא שהשטן תכנן אותם בשיתיוף פעולה עם מרפי (הוא אוהב לעשות את זה, וכבר אמר האומר "צרות באות בצרורות"), ובכלל- אולי איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה?

אני לא מאמין במרפי.

ומכיון שאני לא מכניס ניסים לכל מקום בתנ"ך בלי סיבה, אני מעדיף תשובה שתסביר את הדברים. צירוף המקרים הזה הוא כבר יותר מדי חריג...

מעניין, כאשר פרצה השריפה, כל מיני אנשים אם בורות בתנ"ך ניסו להשוות את השריפה למעמד הר הכרמל ואז הייתי צריך למצוא את עצמי מסביר לאנשים איפה הם טועים

בס"ד

ניתן לחזק את זה ע"י השרפה שהיתה ליד ישובי הקט
ושם באמת היתה אש שנפלה מן השמים כי זרקו בקבוק תבערה
יתכן שהכשדים(אנשי שבא) השתמשו בבליסטרת אש(דבר שהיה נפוץ בתקופות הקודמות)
ולאדם שצפה מן הצד זה היה נראה כמו מטאור/אש שנופלת מן השמים

למה להשתמש בבליסטרה מול צאן ורועים?

בס"ד
מי אמר שהם היו המטרה?

לפי דעתי, כדי שהורעים יבהלו וירוצו לספר לכולם ואז זה יגרום לפחד, כי פחד יכול לעזור הרבה בלהוריד את המורל ולהקל אל הכיבוש.

וואו, איזה עומק במשל שלא היה ולא נברא...

רועי- אלא מי?
עמית- הם לא באו לכבוש שום דבר, הם התנפלו כדי לשדוד.
חוץ מזה, "אש אלוקים", לא משמע שהם ידעו מאיפה זה הגיע..

ונעם- זו דעה אחת מתוך המון (שכל האחרות יחד חולקות עליה בבירור), ובפשטות לא הדעה שהתקבלה בסופו של דבר.

בס"ד

הם באו לכבוש/לשדוד אזור/עיר
אנחנו לא יודעים איפה הם היו

א. שבא וכשדים זה בטוח לא אותו אחד. (רק עכשיו שמתי לב שכתבת את זה קודם..)
כשדים זה בבל, זה באיזור שנער וכו', שבא זה מאיזור תימן.
ב. "ותפל שבא ותקחם" אני לא רואה פה קרב או מצור או משהו כזה. אני רואה פה פשיטה. (לעומת הכשדים שממש שמו שלושה ראשים, כהכנה להסתערות מחושבת. וגם אצלם מדויק שהם "פשטו" על הגמלים דייקא)
ג. שוב, למה שמישהו מותקף בבליסטראות יחשוב שאש נפלה מהשמיים?! אמרת שזה היה נפוץ בימים ההם (עוד משהו שעליך להוכיח), הם אמורים לדעת שזה קיים ואיך זה נראה וכו'...

תשובה אפשרית לשאלה ג': יכול להיות שהרועים היו בורים ולא ממש עניין אותם מה שקורה מחוץ לשטחם עד שהם ראו את האש נופלת מהשמים.
לפי מה שאני יודע, לא ממש זכור שימוש כלשהוא בבליסטראות במזרח התיכון לפני שהיוונים הגיעו.