הקבלה בין אחשוורוש לבין בית המקדש

יש הקבלה בין המשכן לאחשוורוש. אפשר לראות אותה הרבה פעמים בהקבלה לשונית (דוגמה אחת [ע"פ נעם גלר]: "חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן, על-גלילי כסף, ועמודי שש; מיטות זהב וכסף, על ריצפת בהט-ושש--ודר וסוחרת" אצל אחשוורוש, לעומת "וְאֶת-הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה, עֶשֶׂר יְרִיעֹת: שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי--כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, תַּעֲשֶׂה אֹתָם" [שמות כ"ו, ויש עוד מקומות], עוד דוגמה יכולה להיות "ומדרכי יצא... בלבוש מלכות ועטרת זהב ותכריך בוץ וארגמן" שנורא מקבילים לציץ (עטרת זהב) ולאפוד (תכריך בוץ וארגמן) )

חז"ל מצביעים על ההקבלה הזו כמעט בצעקות... "וכלים מכלים שונים" במשתה אחשוורוש? ע"פ המדרש ישר זורקים אותך לבית-המקדש. ה"מלך" במגילה? ה' שמשרה את שכינתו בהסתר, בדיוק כמו בקודש הקודשים, שם קיימת שכינה - שאי-אפשר לראות אותה.
שאלת מיליון הדולר היא - מה ההקבלה הזו באה לומר לנו?

סיפור המגילה התרחש אחרי שכבר הוקם בית המקדש השני. נראה לי יש פה שתי תוכחות: 1. לאחשוורוש- שעושה עצמו אל. בונה לעצמו ארמון שמזכיר מאוד את המשכן ואת ביהמ"ק (בנוסף למה שאמרת יש גם איזכור של החצר החיצונה והחצר הפנימית מה שגם מאוד מזכיר)ב. תוכחה לעם שנהנים בשושן במשתה אצל אחשוורוש.שותים בכלי המקדש ולבושים בתכריכים יפים שהם כמו הבגדים של הכהנים... ושוכחים בעצם שאחשוורוש איננו האל ושיש בית מקדש בא"י והם צריכים לעלות לארץ ולעבוד בארץ את ה' למרות שקשה בארץ (אנו רואים את זה הרבה באותה תקופה) ובשושן טוב להם. בשושן הם נמצאים בין הגויים. שותים איתם במשתה. נהנים מהנאות גופניות. המצב הכלכלי שלהם טוב.... הם צריכים לעזוב את שושן שיש להם שם חיים טובים ולעלות לא"י...

מסופר שמרדכי היה בין העולים עם זרובבל. איך זה מסתדר?

לדעתי יכול להיות שזה פשוט לא היה אותו מרדכי... עובדה שהוא היה בשושן ולא בארץ... ואפילו אם זה כן היה הוא זה עדיין הגיוני שהוא חזר לשושן ונשאר עדיין חי..זה לא הבדל של כ"כ הרבה שנים... בכל מקרה ברור שמקרה פורים אם הוא מתרחש בימי בית שני (שזו דעתי ותראה אח"כ את ההסבר על אחשורוש) הוא מתרחש בתחילת ימי בית שני.
בכל מקרה, אם אני זוכרת נכון, לפי כל הדעות אחשוורוש היה מהמלכים היותר מאוחרים של פרס, אחרי בניית הבית השני (יש דעות שזה היה דריווש השני ויש דעות שזה היה ארתחששתא השני)

בס"ד
לאחי (שרגא) יש הסבר נפלא בעיניין...
לכאורה, לא ידוע מי גלה עם יכוניה מלך יהודה, מכדכי, או קיש (מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני אשר הגלה..)
וזה מסתדר עם השנים כי עברו למעלה מתשעים, וזה הגיוני שעברו 4 דורות...

לגבי עליית מרדכי עם זרובבל.
בדיוק על זה אומרים שמרדכי נשלח אל כורש מטעם היהודים העולים כדי לבקש להמשיך את בניית המקדש.

אז הוא נשלח לשושן מטעם לכורש לבקש להמשיך את בניית ביהמ"ק ... בנתיים עברו כמה וכמה שנים...בית המקדש נבנה... עברו כמה חילופי מלכים בשושן עד שהגיע אחשוורוש...
זה לא בלתי הגיוני. בסך הכל בחילופי מלכים בפרס כנראה לא עברו מלא שנים...

את מדברת בכללי, את לא באמת מדייקת.
בניית בית המקדש הופסקה בימי כורש, ונמשכה רק ע"י בנו של אחשוורוש (שאומרים שהוא בנו מאסתר, ומרדכי גידל אותו) -דריווש.
בניית בית המקדש הייתה מוקפאת לאורך כל תקופת אחשוורוש.

אביעד שלמה מוריה כתב:בניית בית המקדש הייתה מוקפאת לאורך כל תקופת אחשוורוש.

מה שיכול להסביר את המדרש על "עד חצי המלכות" - שלא היה מוכן לתת לה (להמשיך ו)לבנות את בית המקדש.

אבל האמת שמה שאתה אומר באמת נשמע יותר הגיוני...
בכל מקרה זה נראה לי תוכחה לעם אולי זה שלא אכפת להם מזה שבנית בית המקדש מוקפאת (ז"א שבנתיים ביהמ"ק עדיין חרב) והם לא מנסים לעשות דבר נגד זה. שרוב העם לא נמצא בארץ ולא אכפת לו ממה שקורה בארץ.
העיקר שהם נהנים מהמשתאות בשושן וטוב להם בשושן...

הכל תלוי בשאלה על פי איזו כרונולוגיה הולכים: של חז"ל או של המקובל במחקר.

על פי חז"ל, הסדר הוא כזה:
1. כורש. בזמנו הצהרת כורש, ולפניו כנראה היה במשך פחות משנה דריוש המדי (ההוא מדניאל ו'). בנית המקדש מופסקת בימיו, ואולי הוא ארשתחששתא של עזרא ד' (זה תלוי במחלוקות ראשונים גדולות בתחילת מסכת ר"ה).
2. אחשורוש. בזמנו מגילת אסתר וכן עזרא ד', פס' ו'.
3. דריוש. בזמנו בנו את בית המקדש, והוא כנראה ארשתחשסתא (עם ס'!) שבזמנו עזרא ונחמיה הגיעו (עזרא הגיע שנה לאחר בניית המקדש, ונחמיה 13 שנה לאחר מכן).
כנראה לפי חז"ל דריוש הזה הוא גם זה שנכבש ע"י אלכסנדר מוקדון, ולכן מוזכר הרבה פעמים במפרשים כ"דריוש האחרון".

לפי המחקר המקובל, הסדר הוא כזה:
1. כורש. הצהרת כורש, הפסקת בניה (שלא מפורט כיצד קרתה).
2. כנבוזי (כמבישה). לא מופיע בתנ"ך כי לא עשה שום דבר מעניין. רש"י מזכיר אותו בפירושו לדניאל.
3. דריוש הגדול. בזמנו נבנה בית המקדש.
4. אחשורוש (כסרכסס ביוונית, חשיארשה בפרסית). כנראה אחשורוש של מגילת אסתר, ומן סתם גם של עזרא ד', ו.
5. ארשתחשסתא (בס' או בש', תלוי באיזה חלק בספר הוא מופיע). בימיו מגיעים עזרא ונחמיה, עפ"י המקובל (נחמיה בטוח, ויש חולקים לגבי עזרא, אם הגיע בימיו או בימי ארשתחשסתא השני). בימיו גם מתרחשים אירועי כתב השטנה המתואר בעזרא ד', ז ואילך.

מתוך כך ברור שעפ"י חז"ל בזמן מגילת אסתר המקדש עוד לא נבנה, ואילו עפ"י המחקר המקדש כבר היה בנוי. בכל מקרה, לפי כל השיטות לא סביר שמרדכי עלה לארץ, חזר כדי לטפל בבניית המקדש והחליט לקבל משרה גבוהה בשושן הבירה במקום לחזור.

כמובן שמלבד החילוקים בסדר המלכים והמאורעות, יש גם שינויים בין חז"ל והמחקר במספר השנים שהמלכים מלכו, דבר המסבך עוד יותר את העניינים...

פשט הפסוקים נוטה חסד דווקא לשיטת המחקר... כמובן שהגיוני יותר לומר שלכל מלך היה שם אחד והשמות לא משתנים בלי סדר והגיון.

קודם כל, ברור שזמן אחשורוש בית המקדש לא היה בנוי, כפי שציין נריה.
אני חושב שההקבלה באה להדגיש את המציאות של המגילה שבה כאילו מי ששולט בעולם הוא אחשורוש, והוא זה שממלא את מקומו של ה' (כמובן שהמדרש מדגיש את זה עוד יותר), אבל בפועל אחשורוש הוא הדמות הכי פסיבית ומתומרנת במגילה, ומי שמנהל את העניינים הוא מלך אחר- "מלכו של עולם".

אביאל כתב:קודם כל, ברור שזמן אחשורוש בית המקדש לא היה בנוי, כפי שציין נריה.

תמהני איך הצלחת להבין מדברי שברור שבזמן אחשורוש המקדש לא היה בנוי. זו שיטת חז"ל, ועליה יש קושיות וסתירות מכאן ועד להודעה חדשה מהממצאים בשטח, מפשט הפסוקים ומספרי ההיסטוריה בני אותה תקופה.
אתה מוזמן לומר שלפי חז"ל זה כך, אבל זה כנראה לא נכון בפשט המגילה.

למה לפי פשט המגילה זה נוטה לטובת שיטת המחקר?

אולי לא דייקתי בלשוני. פשט הפסוקים בעזרא ונחמיה נוטה לשיטת המחקר (למעשה זה הפוך - המחקר מתבסס בין השאר על עזרא ונחמיה). יותר סביר שלכל מלך יש את השם שלו, מאשר שלכל אחד יש שני שמות שונים ומבלבלים, והכתוב לא טורח להסביר מתי עברנו ממלך למלך. יש גם ראיות נוספות מבחינת מספרי השנים וכדו', אך זה מורכב.

המגילה עצמה לא נוטה לשום כיוון בצורה ברורה.

עם זאת, דברי חז"ל כנראה לא באו ממסורת, והכרונולוגיה שלהם נובעת מדרישת הפסוקים (כך למשל רש"י במגילה מראה על כל פרט בכרונולוגיה שלהם), כך שאם מצאנו טעות בזכות מידע שיש לנו ואין להם - לא קרה כלום.

החלטת בסוף על מה אתה הולך להעביר את השיעור היום במחוז ירושלים?

אני יודע שכבר מזמן לא כתבו בנושא הזה ולא בטוח שמישהו יקרא את זה, אבל יש לי קטע שמצאתי בעלון בשם "ותחזינה" שיכול לעניין אתכם:
סיפור המגילה מוכר לכולנו, אך יש בו צד נסתר שחז“ל מרחיבים עליו במדרשיהם, בו כל המקרים נקשרים לסדרה של קרבות ומאבקים על בניין בית המקדש.
הסיפור מתחיל כאשר המלך כורש, מלך פרס, מכריז על היתר בניה לבנות את בית המקדש. קומץ יהודים, ביניהם מרדכי היהודי שגלה עם יכניה מלך יהודה, עולים לארץ ישראל. בארץ התושבים המקומיים לא אוהבים את רעיון בניין המקדש, ושולחים משלחת לפרס על מנת לבקש את הפסקת העבודה, ובראש המשלחת עומד עמלקי צעיר בשם המן. היהודים גם הם שולחים משלחת, ובראשה חכם גדול מהסנהדרין - מרדכי. כאן המן ומרדכי, גיבורי המגילה הגדולים, נפגשים לראשונה, ומתחילים בסכסוך על המקדש.
נבוכדנצר, מחריב המקדש, מת לפני שנים רבות, ובתו- ושתי- מתחתנת עם מלך פרס- אחשוורוש. ושתי משפיעה על אחשוורוש להפסיק את בניית המקדש, מפני שלא יתכן שמה שאביה החריב, בעלה ייבנה. אחשוורוש, בהשפעת אשתו, מחשב את שבעים השנה אחריהם, לפי הנבואה, המקדש אמור להבנות. הוא מוצא שלפי חישוביו שבעים שנה כבר עברו - והמקדש עדיין חרב! הוא מחכה שלוש שנים בהם בניית המקדש מופסקת, ואז כבר יש חזקה שהמקדש לא יבנה. אחשוורוש עושה משתה בו הוא מבזה עם אשתו את המקדש ככל האפשר. הפסוקים במגילת אסתר מדגישים את הביזיון: ”חבלי בוץ וארגמן“ מזכירים את ”תכלת וארגמן ותולעת שני“, חצר גינת ביתן המלך“ מזכיר את ”חצרות קודשיך“, וכמובן ”כלים מכלים שונים“ הם כלי המקדש! ושתי ואחשוורוש לובשים את בגדי הכהן הגדול ומדגישים - המקדש לעולם לא ייבנה! עם ישראל עצמו לאט לאט מתרחק מהרצון לגאולה, ומסופר שהיהודים השתתפו במשתה הראווה והביזיון נגד המקדש. המאבק על המקדש לא נפסק...
אחשוורוש מציע לאסתר הצעה, שלכאורה נראית מכובדת- עד חצי המלכות! אך מאחורי החזות הנדיבה מסתתר האויב: עד חצי המלכות זאת אומרת: כל דבר שלא דבר חוצה את המלכות- בית המקדש! המן גוזר על השמדה מוחלטת של היהודים, והעם מתחיל לחזור בתשובה: צום, תעניות, בקשת סליחה מה‘. בלילה ההוא נדדה שנת המלך, וגם היהודים נשארים ערים. מרדכי היהודי מעביר שיעור בהלכות קמיצה ומנחות - שהרי היום לפני שנים היה מוקרב קרבן העומר במקדש העם מראה ששוב הוא רוצה מקדש, ומכאן הגלגל מתהפך למעלה. המן מרכיב את מרדכי על הסוס, אסתר מקיימת שתי משתאות - ולבסוף המן נתלה וצו בניין המקדש חוזר שוב לתוקפו.
”אומה זו משולה לעפר וכוכבים: כשיורדים יורדים עד עפר. כשעולים עולים עד כוכבים“
(ותחזינה, גליון מס 2, פורים)

איזו מציאה! יובל!
איך נתקלת בזה?! מדהים!...

מה? להגיד שאני מכיר באופן אישי את הכותבים? זה קצת שוויץ אתה לא חושב...?