המדור הנצחי על בראשית/ נריה קליין

במאמר הקודם עסקנו ביורש הפוטנציאלי הראשון של אברם: לוט, ועל הבשורה לאברם על כך שייוולד לו בן שיירש אותו. אך ממשיכה התורה ומספרת:
"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ".
הכל טוב ויפה, והבשורה נשמעת מבטיחה, אך שרי עקרה, ועובדה זו - לכאורה - מקשה על מימוש ההבטחה... בעקבות כך שרי מציעה לאברם הצעה אמיצה:
"הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה"
הרעיון פשוט: השפחה תלד בן, והוא ייחשב לבנה של הגבירה. רעיון דומה מתבצע בשפחותיהן של רחל ולאה: יעקב לוקח אותן לנשים, אך בניהם נחשבים לבני הגבירות - ועל כן רחל ולאה קוראות להם בשם. במצב שכזה, השפחות נותרות שפחות, אך בניהם זוכים למעמד (מומלץ למדי) של יורשים...
כל זה מתרחש "מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" . מדוע דווקא אז? ניתן להציע תשובות אחדות, אך מעניין לשים לב לעובדה מעניינת: הפרש הגילאים בין אברם ושרי הוא, כידוע, עשר שנים. אברם ממלא את אור הזרקורים בגיל שבעים וחמש, כאשר הולך הוא לארץ כנען בציווי ה'. עשר שנים מאוחר יותר, כששרי לפתע מופיעה כדמות ראשית אקטיבית, גם היא בת שבעים וחמש! כך נוצרת השוואה מעניינת בין אברם ושרי, שתתחזק בפרקים הבאים.

גזל הגר
הגר ניתנת לאברם לאישה, ומיד נכנסת להריון ממנו, דבר שגורם לה לזלזל בגבירתה. מה פשר הזלזול הזה, ומדוע ההריון גורם לכך? הרד"ק מפרש:
"חשבה כי מאחר שזרע אברם יהיה ממנה, כי תהיה גבירה, ולא היתה חוששת למצות שרי גבירתה לאשר תצוה"
לא מדובר, אם כן, בסתם זלזול; מדובר בהתעלמות מההסכם! ההסכם היה, כאמור, שהבן יירש – אך השפחה תישאר בעבדותה. כעת חושבת הגר כי גם היא עולה לדרגת גבירה! כעסה של שרי מובן ביותר:
"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: 'חֲמָסִי עָלֶיךָ! אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ, יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ!'"

הביטוי 'חמסי עליך' קשה לכאורה. 'חמס' מתקשר אצלנו לרוב לגזל; וכי איזו גזילה יש בסיפורנו? על פי התיאור שתיאר רד"ק, הדברים פשוטים: הגר למעשה גוזלת לה את היורש! אם הגר אכן תהיה גבירה, הרי שהבן שתלד לא ייחשב לבנה של שרי! כמובן שהגר לא יכולה להחליט סתם כך על העלאתה בדרגה, בלי שאברם לפחות ירמוז לה על כך; וכך מובן מדוע שרי כועסת דווקא על אברם, שהיה נראה כאילו לא עשה שום דבר רע!
אברם מסכים עם טענתה של שרי, ונותן לה רשות לשעבד את הגר שנית:
"וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ"
בעינוי זה לא נתמקד, רק נעיר כי מן הסתם אין הכוונה לעינויים במובן המודרני, אלא להחזרתה של הגר ל'עוניה' (=שעבודה).
כמובן שהגר לא מוכנה לחזור להיות שפחה; היא כבר תכננה את חייה העתידיים כגבירה בבית אברם! ובמצב זה מוצא אותה מלאך ה'.

זה הילד, אמר המלאך
"וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר, עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר"
מלאך ה' לא עוצר את הגר בדרך הארוכה שבין חברון לדרך שור, שמובילה מהנגב למצרים. רק כאן, כשהיא בדרך למצרים – מולדתה, והיא עומדת לצאת מארץ כנען, עוצר אותה המלאך.
"וַיֹּאמַר: 'הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי?'
וַתֹּאמֶר: 'מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת!'"
נראה כי הפסוקים כאן מדגישים דבר מה . מלאך ה', בפתיחת שאלתו, פונה אל הגר בתואר 'שפחת שרי'. מבחינת ה', שנציגו הוא המלאך, הגר צריכה להיות שפחת שרי ולא לברוח! לאחר מכן מגיעות השאלות: מאיפה את בורחת? ואנה תלכי? בשאלות אלו ישנה, אולי, גם ביקורת: את עוזבת את ביתו של אברם הצדיק, בשביל לחזור למצרים הטמאה, שאברם ברח ממנה?!
הגר עונה באותה המטבע, ומדגישה כי היא בורחת מפני שרי גבירתה. כלומר: היא בורחת מלהשתעבד לשרי, ואין היא רוצה שזו תהיה גבירתה!
מה מלאך ה' יכול להציע להגר? נמשיך בפסוקים:
"וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': 'שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ'.
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': 'הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב'.
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': 'הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן'"
קשה לפספס את החזרה המשולשת על הפתיחה "ויאמר לה מלאך ה'..." . אם איננו רוצים להיזקק לדרשנות, ולומר שכל אמירה נאמרה על ידי מלאך אחר , צריך לפרש שאחרי כל אמירה היתה שתיקה קלה, שבה חיכה המלאך לתגובתה של הגר. המלאך מצוה על הגר לשוב להתענות, אך הגר ממאנת. מוסיף המלאך ומבשר לה כי ירבה זרעה עד מאוד, אך היא ממשיכה בסירובה השקט. כעת מוסיף המלאך פרטים נוספים, שגורמים להגר להסכים לחזור לשעבודה. נעיין מעט בפרטים אלה.
המלאך מבטיח לה כי ייוולד לה בן שיקרא ישמעאל. הזכרת שמו נועדה גם היא כדי לשכנעה לחזור, שכן הוא נקרא כך "כי שמע ה' אל עניך". ה' ראה בעניה של הגר, ולפיכך הולך לתקן את עתידו של בנה:
1) הוא יהיה פרא אדם
2) ידו בכל ויד כל בו
3) על פני כל אחיו ישכון
גם אתם הייתם מאושרים, נכון? כל אחד היה רוצה בן פרא-אדם, שידו בכל... כיצד עתיד שכזה משכנע את הגר לחזור להשתעבד?!
ראוי, אם כן, להבין את כוונת הביטויים. לשם כך נביא, כמדגם מייצג, את דברי אבן עזרא וחזקוני.
אבן עזרא: "פרא אדם: חופשי בין האדם, כטעם 'מי שלח פרא חפשי', והטעם שלא ימשול בו זר ממשפחתו...".
חזקוני: "ידו בכל: בכל מיני סחורה. ויד כל בו: על ידי משא ומתן של סחורה".
זה כבר נשמע הרבה יותר טוב... מובטח להגר כי בנה יהיה חופשי - וזו הרי משאת נפשה; אם לא היא, לפחות שבנה יהיה חופשי, ולא ישועבד על ידי 'זר ממשפחתו'. בנוסף, מובטח לה שיהיה סוחר מכובד, וכן שתהיה לו נחלה 'על פני כל אחיו'.
לאור כל זאת, חוזרת הגר לבית אברם, לא לפני שקוראת ל"שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ- 'אַתָּה אֵל רֳאִי'" . הגר אכן יולדת לאברם בן, ולספקנים מאיתנו - הוא נקרא לבסוף ישמעאל, כפי שהמלאך אמר...

פחות אחד, יותר נחמד
עד כאן עברנו ביעף על סיפור בריחת הגר. אך כיצד סיפור זה משתלב ברצף סיפורי אברהם, שבו אנו נמצאים?
נזכיר נשכחות מהכפית הקודמת. אברם כבש את הארץ אך ויתר על השליטה בה, ולפיכך חשש שהבטחת הארץ נמוגה והוא פספס את ההזדמנות. בברית בין הבתרים, בא ה' ומבטיח לו כי זרעו אכן יקבל את הארץ; אך מכיון שאברם לא רצה לקבלה כשליט על עמי הארץ, אלא כעם שיושב בכולה, ניאלץ להמתין כארבע מאות שנה עד שישראל יהיו עם גדול מספיק בשביל ליישב את הארץ, אך בעיקר כדי שישלם עוון האמורי וייחתם עונשם להשמדה. בינתיים, ייאלץ זרעו של אברם להסתפק בגרות, שעבוד ועינוי. עיסקה די טובה, בסך הכל...
הגר היא בדיוק ההיפך. שעבודם של ישראל יתרחש לבסוף במצרים, והגר היא מצרית המשתעבדת על ידי אברם ושרי בארץ כנען. בנה העתידי אמור להיות הזרע שלו הובטחה הארץ בברית בין הבתרים; אך בעוד שאת הירושה והארץ הגר שמחה לקבל, היא אינה מוכנה לקבל את הגורל שעומד להתממש בארבע מאות השנים הקרובות: שעבוד. היא לא מוכנה להשתעבד, ותעשה הכל כדי שגורל זה לא יפקוד את בנה.
בשלב זה הקב"ה נכנס לתמונה ושולח את מלאכו אל הגר, עם הצעה חדשה. אי אפשר להנות מכל העולמות: גם להיות גבירה וגם לרשת את אברם. יורשו של אברם, כפי שאמרנו, צריך להראות נכונות להשתעבד במאות השנים הקרובות, וזה תנאי בסיסי לירושת אברם. לפיכך מציע המלאך להגר כי בנה אכן יהיה חופשי – הוא יזכה להיות פרא חופשי במדבר, ולהתפרנס ממסחר; אך מכיוון שכך, לא יזכה לרשת את אברם ולקבל את הארץ, וייאלץ לשכון על פני כל אחיו – במדבר.
ישמעאל זוכה לברכות רבות, וה' איתו גם לאחר הולדתו, כפי שאנו רואים בסיפור גירוש ישמעאל; אך ברגע זה מחקנו עוד יורש פוטנציאלי של אברם. ישמעאל יגור על פני כל אחיו, ומכאן שיהיו לו אחים! לאברם יהיה בן אחר - ולא ישמעאל - שיירש אותו.

רק שלא יוריד מהתגובות שיישלחו לכפית.

אם תת פרסם פה תגובה רצינית, באורך מתאים ל"מאמר תגובה" רגיל שמתפרסם בכפית, אני לא חושב שתהיה בעיה לעשות "ctrl V Ctrl C" ולהכניס את התגובה לכפית... ידידיה, חני, דוד - לשיקולכם!

שאר האנשים החביבים - יאאלה, לכתוב!