הקבלה בתנך - הנגדה

על ידי ראם_חלמיש Tue Jul 19, 2011 4:40 am

ערב טוב לכולם!

כמה דברים על הקבלות...
א. תמיד, בכל מצב, תוכל למצוא הקבלה בין שני דברים. (לא בהכרח בתנ"ך)
למשל - עפרון מקביל לשולחן?!
מסתבר שכן... שניהם עשויים מעץ.
ובתנ"ך - סיפור אברהם מקביל לסיפור דוד המלך?
מסתבר שכן, שניהם היו בני אדם, נביאים, אבות האומה...

זה לא אומר שההקבלה הזו אומרת משהו, זה רק השלב הראשון.

בדרך כלל, כדי למצוא הקבלה שגם אפשר לעשות איתה משהו חוץ מלומר "ה]סוקים מקבילים", קצוי ללכת להקבלה שהתנ,ך זורק אותנו אליה.

הקבלה כזו יכולה להיות הקבלה תוכנית (סיפור דומה), לשונית (שימוש באותן המילים) או שניהם.

במקרה הזה - סיפור פילגש בגבעה, וסיפור לוט - יש לנו הקבלה כזו.
הקבלה לשונית: משימה למי שקורא את זה - אתם יכולים להעלות תגובה, עם כל הביטויים הלשוניים הדומים (אני מצאתי חמישה, ברפרוף קליל... בטוח שיש יותר).
יש כאן גם הקבלה תוכנית - בשני המקרים מדובר על אדם שאין לו את מעמד "איש העיר" אלא הוא אורח (סוג של), שאנשי העיר מתעללים בו ובנספחים שלו.

אוקיי, אז מצאנו הקבלה. עכשיו לדבר הבא - מה זה אומר לנו?

בכל הקבלה יש גם הנגדה.
שו הנגדה?
"הנגדה" אומרת שאין לנו הצלבה של 100% בין הסיפורים. בכל סיפור יש דברים שונים, וכל שכן שיש הבדלים בין שני סיפורים. (גם אם סיפור אחד נכתב על בסיס הסיפור השני, מה שעוד רגע נראה שקיים כאן, קיימים הבדלים)

מה מטרת ההנגדה?
שאלה טובה... בשביל לדעת מה מטרת ההנגדה נצטרך לדעת מה מטרת ההשוואה - המטרה בהשוואה היא לומר שיש קשר בין שני סיפורים.
המטרה של ההנגדה היא להראות (עד כמה שזה נשמע ברור ובנאלי...) שהסיפורים לא שווים.
במילים אחרות - אם נאמר שלכל סיפור יש מסר בתנ"ך (ואני יוצא מנק' הנחה כזו) אז נוכל לראות את ההבדלים במסרים באמצעות ההנגדה.

למשל:
המסר בסיפור סדום - הוא שהם אנשים רעים וחטאים. הסיפור בא להראות לנו לאיזו רמה של שפל מוסרי אסור לנו להתדרדר (או כל מסר אחר, כל אחד לפי מה שהוא חושב...)

ואז יש לנו את סיפור פילגש בגבעה. לכאורה - הסיפור מקביל. אולי נאמר שהמסר של סיפור פילחגש בגבעה בא לומר שעמ"י בתקופת השופטים הגיע לאותו שפל מוסרי ורוחני שאליו (ע"פ סיפור סדום) אף אחד לא אמור להגיע.

אבל, אם נדייק בפסוקים, נראה שיש כמה הבדלים בין הסיםורים.
בעוד שבתקופת סדום, מי שהלך להשתתף בלינץ' היו "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על-הבית, מנער ועד-זקן: כל-העם, מקצה."
אצל בני בנימין לא כל העם הלך, אלא "אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי-בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת-הַבַּיִת", אנשים מאנשי העיר, לא כולם.
(יש עוד הבדלים, אני נתתי הבדל אחד כדוגמה)

אחרי שנראה את ההבדלים בין הסיפורים, נוכל לומר מה המסר של כל אחד מהם.
למשל, בסיפור פילגש בגבעה, אולי המסר ע"פ זה, הוא -

גם אם התדרדרנו רוחנית (עובדה! משווים את הסיפור של בני בנימין לסיפור ההתדרדרות הכי חמור בכל התנך!) וגם כשממש התדרדרנו רוחנית, עדיין לא הגענו למרגה של סדום. עמ"י, אפילו במצבו הכי נוראי, עדייו שומר על מעט מהתמימות והטוהר שלו.