הקבלה בין אחשוורוש לבין בית המקדש

למה לפי פשט המגילה זה נוטה לטובת שיטת המחקר?

אולי לא דייקתי בלשוני. פשט הפסוקים בעזרא ונחמיה נוטה לשיטת המחקר (למעשה זה הפוך - המחקר מתבסס בין השאר על עזרא ונחמיה). יותר סביר שלכל מלך יש את השם שלו, מאשר שלכל אחד יש שני שמות שונים ומבלבלים, והכתוב לא טורח להסביר מתי עברנו ממלך למלך. יש גם ראיות נוספות מבחינת מספרי השנים וכדו', אך זה מורכב.

המגילה עצמה לא נוטה לשום כיוון בצורה ברורה.

עם זאת, דברי חז"ל כנראה לא באו ממסורת, והכרונולוגיה שלהם נובעת מדרישת הפסוקים (כך למשל רש"י במגילה מראה על כל פרט בכרונולוגיה שלהם), כך שאם מצאנו טעות בזכות מידע שיש לנו ואין להם - לא קרה כלום.

החלטת בסוף על מה אתה הולך להעביר את השיעור היום במחוז ירושלים?

אני יודע שכבר מזמן לא כתבו בנושא הזה ולא בטוח שמישהו יקרא את זה, אבל יש לי קטע שמצאתי בעלון בשם "ותחזינה" שיכול לעניין אתכם:
סיפור המגילה מוכר לכולנו, אך יש בו צד נסתר שחז“ל מרחיבים עליו במדרשיהם, בו כל המקרים נקשרים לסדרה של קרבות ומאבקים על בניין בית המקדש.
הסיפור מתחיל כאשר המלך כורש, מלך פרס, מכריז על היתר בניה לבנות את בית המקדש. קומץ יהודים, ביניהם מרדכי היהודי שגלה עם יכניה מלך יהודה, עולים לארץ ישראל. בארץ התושבים המקומיים לא אוהבים את רעיון בניין המקדש, ושולחים משלחת לפרס על מנת לבקש את הפסקת העבודה, ובראש המשלחת עומד עמלקי צעיר בשם המן. היהודים גם הם שולחים משלחת, ובראשה חכם גדול מהסנהדרין - מרדכי. כאן המן ומרדכי, גיבורי המגילה הגדולים, נפגשים לראשונה, ומתחילים בסכסוך על המקדש.
נבוכדנצר, מחריב המקדש, מת לפני שנים רבות, ובתו- ושתי- מתחתנת עם מלך פרס- אחשוורוש. ושתי משפיעה על אחשוורוש להפסיק את בניית המקדש, מפני שלא יתכן שמה שאביה החריב, בעלה ייבנה. אחשוורוש, בהשפעת אשתו, מחשב את שבעים השנה אחריהם, לפי הנבואה, המקדש אמור להבנות. הוא מוצא שלפי חישוביו שבעים שנה כבר עברו - והמקדש עדיין חרב! הוא מחכה שלוש שנים בהם בניית המקדש מופסקת, ואז כבר יש חזקה שהמקדש לא יבנה. אחשוורוש עושה משתה בו הוא מבזה עם אשתו את המקדש ככל האפשר. הפסוקים במגילת אסתר מדגישים את הביזיון: ”חבלי בוץ וארגמן“ מזכירים את ”תכלת וארגמן ותולעת שני“, חצר גינת ביתן המלך“ מזכיר את ”חצרות קודשיך“, וכמובן ”כלים מכלים שונים“ הם כלי המקדש! ושתי ואחשוורוש לובשים את בגדי הכהן הגדול ומדגישים - המקדש לעולם לא ייבנה! עם ישראל עצמו לאט לאט מתרחק מהרצון לגאולה, ומסופר שהיהודים השתתפו במשתה הראווה והביזיון נגד המקדש. המאבק על המקדש לא נפסק...
אחשוורוש מציע לאסתר הצעה, שלכאורה נראית מכובדת- עד חצי המלכות! אך מאחורי החזות הנדיבה מסתתר האויב: עד חצי המלכות זאת אומרת: כל דבר שלא דבר חוצה את המלכות- בית המקדש! המן גוזר על השמדה מוחלטת של היהודים, והעם מתחיל לחזור בתשובה: צום, תעניות, בקשת סליחה מה‘. בלילה ההוא נדדה שנת המלך, וגם היהודים נשארים ערים. מרדכי היהודי מעביר שיעור בהלכות קמיצה ומנחות - שהרי היום לפני שנים היה מוקרב קרבן העומר במקדש העם מראה ששוב הוא רוצה מקדש, ומכאן הגלגל מתהפך למעלה. המן מרכיב את מרדכי על הסוס, אסתר מקיימת שתי משתאות - ולבסוף המן נתלה וצו בניין המקדש חוזר שוב לתוקפו.
”אומה זו משולה לעפר וכוכבים: כשיורדים יורדים עד עפר. כשעולים עולים עד כוכבים“
(ותחזינה, גליון מס 2, פורים)

איזו מציאה! יובל!
איך נתקלת בזה?! מדהים!...

מה? להגיד שאני מכיר באופן אישי את הכותבים? זה קצת שוויץ אתה לא חושב...?